ארבעה תיאורי מצב בחודש אפריל

צילום: אלי מעייני 2016

צילום: אלי מעייני 2016


אין לדעת מדוע חוזר לכתוב. אין בשורה חדשה. הימים ממשיכים לעבור זה אחר זה ודבר אינו קורה. הפעם האחרונה שנכתב דבר מה בבלוג זה היתה לפני כשנה וחצי. לאחר הביקור הראשון בדיסלדורף. בשנתיים וחצי האחרונות אחזתי במשרה של מקרין בסינמטק תל אביב, אך גם משרה זו מיצתה את עצמה. יושב בבית וממתין לטכנאי המקררים שיגיע ויתקן. גם שיחת הטלפון היומית עם חברת הביטוח שאמורה להעביר לי את כספי הפיצויים המגיעים לי ממקום העבודה, התקיימה. ליאת, הפקידה האחראית על הטיפול בי, חולה במחלה מסתורית. בכל יום בו אני מתקשר עונים לי כי היא חולה ושמחר תשוב לעבודה ותטפל בתיק שלי. היום נתבשרתי כי הנה היא החלימה ממחלתה וברגע שתגיע למשרד תיצור עימי קשר.
ליאת מתקשרת ושואלת אותי מתי הפסקתי לעבוד בסינמטק. כשאני מנסה להיזכר היא ממשיכה לדרוש תשובה, "אבל מתי סיימת את העבודה שם? אני לא מבינה? אתה מוכן לומר לי מתי סיימת את העבודה בסינמטק? אף אחד לא דיווח לי שסיימת!". מתעשת ושואל אותה איך זה שהיא לא קיבלה את ההודעה מהסינמטק. זו אחריותם. היא משיבה שתבדוק עם הסינמטק ותחזור אלי.
הטכנאי מגיע לטפל במקרר שמרעיש כמו מטוס בהמראה. הוא מסובב את המקרר, משחרר את הברגים, דוחף מברג אל המאוורר וזה האחרון נשבר. "אתה רואה", הוא אומר, "המאוורר גמור". מנסה להסביר לו שהרגע הוא גרם לו להשבר אבל הוא כבר מפרק חלק נוסף ומסביר לי שהתיקון יעלה חמש מאות חמישים שקלים, "אני אעשה לך את זה בחמש מאות". הוא נותן לי הרצאה קלה אודות המקררים הישנים והמקרים החדשים. ככל שנוקפות השעות מאז שסיים את מלאכתו המקרר מסמן כי הוא שב לסורו והצליל מחריש האזניים הולך ומתגבר.
בסוף החודש צפוי לארח בבית חברים טובים מגרמניה. מודאג ממצב הרוח שלי שבמידה ולא ישתפר עלול להעכיר את הביקור שלהם. זמן מה לאחר מכן אטוס לבקר שוב בגרמניה. מבקר בה מידי שלושה-ארבעה חודשים. מידי יום מתלבט האם עלי להפסיק עם ביקורים אלו. אולי לשוב לשם. אין תשובה.
6.4.16
כשהחושך יורד נכנס למיטה. כשהאור עולה מגיף את התריסים ועוצם את העיניים לשעתיים נוספות. שלושה ימים לאחר תיקון המקרר והוא שוב מטרטר, כמעט כמו מקודם. אתן לטרטור להתגבר בימים הקרובים ואז אקרא שוב לטכנאי. בחוץ קריר ועוד מעט אצא שוב לחדר הכושר. שם אני כמעט ורק רץ על מכשיר הריצה.מנסה להוריד את המשקל שהעליתי מאז שנת 2012, כששבתי לישראל. באתרי החדשות התחילו להתפרסם בימים האחרונים כתבות אודות סכנת "המל"טים הגרעיניים". מטוסים קטנים ובלתי מאויישים הנושאים חומר רדיואקטיבי. הגירסה המתקדמת של "הפצצה המלוכלכת". כל פעם איום אחר. יוצא לכושר.
8.4.16
שתיים עשרה בצהריים. בעל הדחפור שחונה מול הבית החליט להפעיל אותו מסיבה כלשהי. הדחפור מטרטר ובעליו מסתובב סביבו. הדבר נמשך כבר קרוב לעשרים דקות. הכלבים של השכנים נובחים. אזעקות של מכוניות זועקות. תיכף יבואו לבקר שני חברים טובים. האחד שב כבר לפני שנה משהות של שנים בארה"ב ואנגליה והאחר צפוי לשוב בזמן הקרוב. רכשתי לקראת המפגש בירות ובוטנים. משתדל לעשות כושר כל יום. מסיבה פיזיולוגית, כפי הנראה, בימים בהם מגיע לחדר הכושר מרגיש קצת יותר טוב. הסבל מתעמעם. במכון הכושר הצלחתי היום לרוץ ארבעים דקות.
11.4.16
שומע רשרוש בזמן שיושב במטבח. מביט דרך התריס הפתוח. צב. משוטט לו על האדמה החשופה. מכרסם עשב ירוק שנותר לאחר ביקור הגננים. היום החל סידור הבית. מתקבל הרושם כאילו מספר אנשים שונים חיים כאן. פיראט שבנה לפני כשנתיים ספינת פיראטים. חרבות ואקדחי צעצוע, תיבות אוצר ומטפחות שודדי ים. גרמני ששב זה מכבר מגרמניה, ספרים ועיתונים גרמניים, מזכרות, תמונות. מוסיקאי אחד שצבר בחדרו ציוד מוסיקלי למכביר, מפוחיות, גיטרה, אפקטים ולמעשה אולפן הקלטה שלם. ועוד אחד התגורר או מתגורר בבית, מקרין בסינמטק תל אביב. בין כל החפצים הללו מתערבבים להם בגדים וחפצים ישנים. כולם של הסבא והסבתא שהלכו לעולם לפני שנים. מקל הליכה, מד לחץ דם, קופסת כלי תפירה, כובעים, ז'קטים. מה יהיה על כל אלו. מה ניתן לעשות עם כל הנצבר הנצבר הזה.

"זה לא מעניין אותי כל הסיפורים שלך על גרמניה, מה עברת שם, למי אכפת? טחנו את זה כבר מכל כיוון", נוזפת קלות העורכת שקיבלה לקריאה את הבלוג שכתבתי 2010-2012. "מעניין אותי יותר הסיפורים שלך עם סבא שלך שמקלף לך קלמנטינה בגינת הבית בגבעתיים".
לא ברור לי העניין הזה. למה אני אמור לחלוק עם הקורא את הזכרונות שלי עם סבא שלי. אם יש זיכרון נדיר, למה לרצות לחלוק אותו? יש הרבה יותר מקלמנטינה אחת, יש עוד אחת לפחות. למה לחלוק זכרון? הוא נוכח כל רגע.

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה 1 בנושא ארבעה תיאורי מצב בחודש אפריל

  1. מאת גרבולון‏:

    אצלינו במושב אסור אפילו לשרוף את הגזם שלנו במדורת ל״ג בעומר, שלא לדבר על הגרוטאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *