העיר שאת שמה לא אזכיר

10726633_818662531519117_471768127_nדו"ח סיום מבצע טריומף 10.10.14

Picture took by Alina Fröhling

07:47

 

רכבת לדיסלדורף מהעיר שאת שמה לא אזכיר. כותב שורות אלה מדווח בפעם האחרונה.

הפעולה הסתיימה בהצלחה.

ניכר כי החדירה בוצעה באופן מושלם. ארבע שנים, מתוכן שתיים ראשונות במקום עצמו ושתיים נוספות על הקו.

מצלם את עצמי בתחנת הרכבת של דיסלדורף. צופה תוך כדי צילום בעצמי במסך. על מסגרת המשקפיים רשום – SPY.

א' מגיעה לאסוף אותי מתחנת הרכבת. על גב האוטו האדום שלה מדבקת דגל ישראל. נוסעים לגרבנברוך מרחק עשרים דקות. שם ירוק, שדות. שורות של כרובים סגולים במרכז. אביה פותח הדלת במדי שוטר. השריף של האזור. הוא נראה מופתע למראה גלוח הראש לבוש הז'קט הצבאי שעל שרווליו תפורים דגלי גרמניה. הנעליים האדומות שלי קרועות לחלוטין.

אשת השריף מספרת לי שב-87' השתתפו בטיול מאורגן של שוטרים מגרמניה בישראל. הוא מראה לי תמונות משם – הכותל, תל אביב, לבנון, חיפה, קריית שמונה, יפו. היא עם תסרוקת פארה פוסט והוא במכנסי טניס לבנים, חולצה לבנה ושפם.

על גרם המדרגות המוביל לקומה השניה עומדת בובת חלון ראווה לבושה בבגדי עור שחורים של אופנוען. לראש הבובה חבוש כובע מצחיה עם הכיתוב "משטרת ישראל". זהו הרמן, מציג בפני ת' השוטר, אביה של א', את הבובה.

בעיירה קרובה בשם נויס א', חבריה ואני מקדימים להכנס להאנגר בו מתקיים שוק העתיקות. מספר צעדים מספיקים כדי לזהות את שני האלמנטים המונחים על שולחן המוכר זה לצד זה. חנוכיה וצמוד אליה אלבום אפור עליו רשום Der Wermacht מעוטר בציור של חיילים. סופר את קני המנורה כדי לוודא שמדובר בחנוכיה. שמונה קנים והתשיעי לשמש. נולדתי בנר השלישי. "זה כלי יהודי מסורתי", מסביר המוכר. מעלעל באלבום – מדבקות ילדים משנת 36' – חיילי הצבא הגרמני בשלל פוזיציות מניפים את הדגל.

מסתובב בשוק ומקווה שמישהו ירכוש אחד מהפריטים, או את שניהם. חוזר אחרי ארבעים דקות והם עדיין מונחים שם זה לצד זה. לאחר שמשלם עבורם אומר לי המוכר שלא, אין לו שקית. לבוש ז'קט צבאי, יד אחת אוחזת חנוכיה ובשניה את אלבום הצבא הנאצי – צועד בין האנשים.

צועד לצידו של השריף, א' ואמה מאחורינו. אנחנו נכנסים לכיכר העיר והוא מנופף לשלום לרבים המכירים אותו. מעניין אותי מה הם חושבים אודות הבחור בעל המראה המיליטנטי, גלוח הראש שמלווה אותו.

כששבים לבית מגישה האם לשולחן את ה"ברלינרז" הידועות, שהן למעשה סופגניות לכל דבר, עם הריבה ואבקת הסוכר.

למועדון לא מכניסים אותי כי כמו שאחד החברים אומר, "אתה נראה כמו חוליגן ימני קיצוני". בפאב אחר אנחנו שותים בעמידה בזמן שצופים בנבחרת פולין בכדורגל מביסה את הנבחרת הגרמנית.

כותב כעת בזמן משמרת בסינמטק. לא פשוט להיות נוכח בזמן ובמקום בו אתה נמצא.

אמה של א' מושיטה לי זוג נעלי התעמלות כחולות – זהות בצורתן ומידתן לנעליים האדומות הקרועות שנועל. הן ניקנו על ידי ל', אחיה של א', שנמצא כעת בטיול באוסטרליה. "הם היו קטנות עבורו, תמדוד, אולי יתאימו לך".

א' מצלמת אותי מחליף בין הנעליים האדומות לכחולות, כחלק מעוד פרק בסידרת האינטרנט "המקרינתי". בחדרו של אחיה מונחים האפקטים לגיטרה שלו ועל אדן החלון הספר Brave New World.

אנחנו יוצאים לבלות – א', החברים שלה ואני.יושבים בפאב של העיירה ואחד מהחברים שואל אותי אם אני בצבא. עונה לו שלא והוא ממשיך ושואל מדוע, אם כך, אני לובש את הז'קט. מנסה להסביר אבל לא בטוח שגם אני יודע את התשובה.

שב בטיסה לעיר שאת שמה לא אזכיר, לאחר מספר ימים שב בטיסה לישראל. המטוס מלא ישראלים שטוענים שקר להם (למענם מפעילים חימום), שחולצים את נעליהם, נופחים את נפיחותיהם ומרצים את משנתם הסדורה אודות כל נושא אפשרי בשעה אחת בלילה. לא מצליח לנשום ונאבק ברפלקס ההקאה. "מסריח פה כמו בגיהנום" אומר בגרמנית לדיילות, והן עונות לי, "אתה רואה עם מה אנחנו מתמודדות"?.

 

 

אודות נתי

מתעתד, מתמודד, מתגמד, משתדל לא לפחד.
פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *