נושא : אנימטור, אליגטור, אינקוויזיטור, אינסטלור.גוטל בוטל ביקורת הופעה

תאריך : 15/12/04  01:35

מחבר/ת : Jeronimo

דואר אלקטרוני : jeronimo@barak-online.net

כעשרים דקות לאחר שהתחיל הרכב "גוטל בוטל" את הופעתו, נכנסו לבארבי שלושה חרדים והתכנסו ליד מנורת חנוכה של חב"ד שהודלקה קודם לכן במקום. הם עשו שם את שלהם ליד החנוכיה ונתי אורנן וחבורתו עשו את שלהם על הבמה, וכך, שלא בכוונה, גם סיפקו פסקול לסיטואציה ההזויה משהו. לרגע היה נדמה כאילו הכל מתחבר - המוזרות על הבמה והתלישות של שלושה חרדים וחנוכייה במקדש הרוקנ'רול העברי. אבל זה (כמעט) הסוף, ועדיף להתחיל בהתחלה. הפעם הראשונה בה נתקלתי בנתי אורנן/גוטל בוטל, היתה לפני שנתיים וחצי. סיקרתי עצרת תמיכה בסרבני מצפון בה הופיעו אמנים מוכרים יותר ופחות. איפושהו בין חמי רודנר, פוליאנה פרנק ורם אוריון, עלה לבמה בחור מוזר, לבוש בחליפה, שהקרין לא מעט חריגות. אני כבר לא זוכר מה הוא בדיוק שר שם, אבל זה היה מהרגעים היותר זכורים של האירוע. משהו בביזאריות שלו בהחלט משך את תשומת הלב(אם כי אמנית המיצג שעשתה תנועות מוזרות וצרחה במשך עשר דקות לוקחת בגדול את פרס הביזאר ללא כל ספק). לא הייתי היחיד ששם לב לכך. גם ערן, המנהל-קולגה מהפורום בנענע היה באותה העצרת ושם לב לגוטל. במפגש הפורום הבא שאורגן בנענע, הופיע שם אורנן עם ההרכב שלו וגם שם התבלט בין ההרכבים שניגנו במהלך הערב. שתי הטעימות האלה עשו לי תיאבון לראות את המופע המלא, ומספר שבועות אחר כך מצאתי את עצמי בתיאטרון תמונע, צופה ב"מופע החיים של גוטל בוטל". היה משהו במופע הזה, אבל עדיין לא הייתי סגור על העסק, והחלטתי לתת עוד ביקור, הפעם במופע של ההרכב בג'ה פן (עוד בימים בהם הבמה היתה ממוקמת איפה שעכשיו עומד הבר). מהג'ה פן יצאתי עם ה"גוטל בוטלג" - הקלטה של ההופעה בתמונע בה הייתי לפני כן. שמעתי את הדיסק פעם-פעמיים ובזאת, פחות או יותר, מיציתי את חווית הגוטל. היו כאלה שנכנסו לעניין עמוק, הכריזו על המופע כקאלט והתחילו ללכת אליו בעקביות, אבל לי זה הספיק. אחרי זמן מה, החל אורנן להריץ מופע נוסף "מופע החיים של מוטי פנאן", אותו לא ראיתי עד היום. הערב, אחרי יותר משנתיים, הזדמן לי לראות שוב את "מופע החיים של גוטל בוטל", הפעם בבארבי. סיקרן אותי לראות איך מחזיק המופע הזה אחרי השנתיים-שלוש בהן הוא רץ, איזה שינויים התחוללו וגם איך אני מרגיש עכשיו כלפי האקט המקורי הזה, שהצליח למצוא חן בעיני בעבר, אבל לא לסחוף אותי לגמרי. אז במשך שעה (בדיוק) לקח אותי אורנן שוב לדו-קרב הזוי עם האלטר אגו שלו והראה לי שהוא לא השתנה הרבה. גוטל בוטל של 2004 נראה ונשמע כמו גוטל בוטל של 2002. אמנם חלק מנגני ההרכב התחלפו (במקום הצ'לן יש עכשיו צ'לנית חיננית), אבל המופע, וכן הביצועים, אינם שונים בהרבה מאלו של אז. לא שזה רע. במצב בו כל-כך הרבה אמנים צעירים ולהקות חדשות נשמעים כה צפויים, משעממים, לא מקוריים, לא יצירתיים וחסרי תעוזה - "גוטל בוטל" הוא מופע חריג לטובה בנוף המוסיקה המקומית. סוף סוף אתה נופל על משהו עליו אתה יכול לומר: "כזה עוד לא ראיתי". פתאום יש מולך פרפורמר שלא פוחד לתת מעצמו ואת עצמו, להשתולל, להתקרקס (מלשון קרקס), לגרום לקהל לתהות אם כל הברגים אצלו במקום הנכון. אפשר להבין למה "גוטל בוטל" הפך לסוג של קאלט, הוא מכיל מספר אלמנטים שלקוחים מסוג היצירות שנוטות לקבל את הטייטל הזה. דמויות ביזאריות, למשל. המופע לא נותן משקל יתר לאף אחד מהז'אנרים בהם הוא נוגע, וכך לא תמיד ברור מה אתה בעצם רואה. מופע רוק? קבארט? הצגה? לפעמים יש הרגשה שהאמנים עצמם לא החליטו עם מה ללכת עד הסוף, ולכן הקימו מעין בופט, מזנון טעימות שמכיל את הכל, אבל לא נותן להגדירו כמקשה אחת. אם זו הצגה - התוכן אינו בשרי מספיק, וקשה להבחין בהתרחשויות של ממש מלבד זו המכוננת - הריגת אורנן ע"י גוטל. גם לא תמיד ברור איזה משתי הדמויות ניצבת מולנו עכשיו. אם השירים הם פה העיקר - הקול של אורנן הוא לא ממש קול של זמר. השירים אמנם מחזיקים יפה הופעה, אבל חלק גדול מהם לא ממש יתאים לשמיעה ביתית, במנותק מההוויה והאווירה שמקנה המופע. למרות זאת, רוב השירים עושים עבודה טובה. "ילדים" מצליח לרגש ולהעביר את דימוי הלוזר הדחוי אותו חפץ אורנן להקרין לקהל. כשהוא שר ב"אנימטור": "אם אין לך שום דבר עם אף אחד, אז למה אין לך משהו איתי?" הלב מתכווץ בשבילו. "מיסטר ביג" מצליח להיות שיר מחאה אפקטיבי על תעשיית המוסיקה ובמקום לגלוש לבכיינות פאתטית בוחר להלום בגסות (יש היגידו שאף בוולגריות). "וויסקונסין" הוא שיר מדליק למדי. חבל רק שבאחד הקטעים נופל אורנן לאמירה בנאלית בסגנון "איזה באסה שהכל חרא במדינה הזו". בכל מקרה, הזמן עשה טוב למופע הזה, שמצליח להיות משומן וקולח. אורנן כל-כך טוטאלי במה שהוא עושה, שהוא מצליח לשכנע, לסקרן ולאתגר במידה. ההרכב שסביבו נותן לו קונטרה נאה ועוזר לו לתחזק את הצבע המיוחד של השואו הזה. גם אם לא כל אחד יהפוך למאמין ויפקוד בקביעות את הופעות ההרכב - כחוויה חד-פעמית בהחלט יש מה לחפש כאן. משב רוח מעניין, ובעיקר שונה, ממה שאנחנו רגילים זה לא עניין של מה בכך.

קישור למקור