המובטל נתיטו / פרק ו' / התכתבות מפתיעה

בניגוד לשבוע שעבר שהחל עם הליכה נינוחה אך מוטרדת מגבעתיים בואכה לשכת התעסולה (תעסוקה+אבטלה כאמור), יום ראשון זה נפתח עם נסיעה מיוזעת מהעיר עכו שטופת דגלי גרמניה אל המרכז. דגלי גרמניה על שום הנצחון החריף של נבחרת דויטשלנד על הקבוצה הארגנטינאית. נערים ערבים פיזזו בטיילת עכו עטויים דגלי שחור-אדום-זהב עד שעות הלילה המאוחרות ושאלו כל עובר אורח בסקרנות מהולה באיום משועשע איזו קבוצת כדורגל הוא אוהד. 

הניסיונות לשמור על מהירות רכיבה חוקית ונסיעה על פי כללי התנועה נתקלים בגיחוך שלא לומר בבוז מהול בתימהון מצד הנהגים שמחליטים ששבע בבוקר היא השעה הנכונה לעקוף אותי ואת האופנוע שלי מימין במהירות 140 קמ"ש. מבצע עצירה יחידה לקפה ש"מחורבן" זה אנדרסטייטמנט עבורו ונאלץ לשמוע איש קבע מקריח בהכחשה מסביר לרעהו המוזנח אודות המזימה שרקמו הוא וזוגתו כדי לרשום גם את שטח המחסן בטאבו, במסגרת רכישת דירה בישוב "קדימה" כמדומני. 

ממשיך בנסיעה דרומה ולרגע מתבלבל וסוטה לנתיב המוביל לקיבוץ יקום, בפאתיו ממוקם הקונצרן בו עמלתי טרם פוטרתי לפני כחודש. מאותת וחוזר לנתיב המרכזי לא לפני שרוכב נעול כפכפים חותך אותי על גבי קטנוע מנהלים (T-MAX, אלא מה…) וגורם לי לקלל קללות שרק אני שומע בתוך הקסדה הסגורה. 

הנה כי כן מגיע המובטל נתיטו מותש אל הלשכה וכבר בזמן קשירת האופנוע נושם לבטן, "קח בחשבון שההתיצבומט לא יצליח גם הפעם לקרוא את טביעת האצבע שלך" לוחש לעצמי, זה שהפעם הקודמת עברה כמעט בשלום לא אומר כלום. 

כמו כל נבואה שמגשימה את עצמה גם נבואה זו מתבררת כמדויקת. לא שלא טרחתי לצחצח בעזרת הכאפיה שלי את הסורק האופטי ואת כרית אצבעי המורה, במחשבה שניה אולי יש להתיצבומט משהו נגד כיסויי ראש של בני מיעוטים. המאבטחת בדרך לפקידות התעסוקה מבקשת ממני לפתוח את המחשב הנייד כדי לוודא שהוא אכן מחשב נייד ולא רק מעטפת מחשב נייד הטומנת בחובה מטען חבלה או פצצה גרעינית מלוכלכת. מסגיר את מצלמת הוידאו שלי לידיה וניגש למעליות החלליות. נדחק עם עוד כעשרה מובטלים למעלית והמיוזע והריחני ביותר נצמד אלי ומצווה עלי, "סגור הדלת". תוך כדי שלוחץ על הכפתור לסגירת הדלת חושב לעצמי שגם כשאתה מובטל עדיין ישנם אנשים שמבחינתם אתה עובד עבורם. 

הצעירה היושבת בקבלה מגלה יוזמה וללא סיועו של דוד חונך המובטלים מציעה לי לנסות שוב את מזלי בהתיצבומט שנמצא לידה. "אם לא תצליח, גש לעמדה שמונה", היא מוסיפה בידענות ומושיטה לי פתק עליו רשומה, נכון מאוד, הסיפרה 8. 

זיהוי זריז על ידי המכשיר מביא אותי למסקנה הבלתי נמנעת שהמכשירים הנמצאים במרחק שתי קומות למטה פשוט אינם כשירים דיים לזיהוי טביעות האצבע של המובטלים ולמעשה לאף אחד מעובדי המקום לא אכפת מעובדה זו. הלא המובטלים חסרי עבודה הם, מה ישנו להם עוד כמה דקות. 

צלילי "ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת" מגיעים לאוזני כשיוצא את הבניין. נגן המפוחית יושב על אי התנועה ממול ומנגן, מושפל ראש אל מול בניין קריית הממשלה. אני מניח מספר מטבעות בקופסה המונחת למרגלותיו, מבקש לצלם אותו, והוא מסכים. 

"זה שובו של הרייך הרביעי, איך שהם נתנו את הגול הרביעי עליתי על זה" אומר מעשן אחד לאחר בקפה של בית העיתונאים בהתייחסו לערב המונדיאל האחרון. במדרכה עובר חייל עם כתמי לידה על פניו ומאחוריו אדם בריא גוף חמוש במשקפיים שעינו השמאלית חבושה. "אני אגיד לך משהו שלא יודעים על הארגנטינאים, הם פחדנים. זה לא שהם לא שחקנים טובים, הם פשוט ראו שנבחרת גרמניה מולם ונבהלו", מסביר המלצר הארגנטינאי למעשן. 

מחליט לעשות מעשה ושולח מייל למר צבי אלנברג, מנהל לשכת התעסולה, בעניין ההתיצבומטים הסוררים. הלא יאומן קורה ותוך 3 דקות (!!!) מקבל תשובה מצבי: 

"נתי שלום, 

המכשירים כולם תקינים. 

בהתייצבותך הבאה לפני ביצוע תהליך הזיהוי בעמדה אנא צור עימי קשר לטלפון 7634190 וארד לבדוק זאת עמך. 

תודה, 

אלנברג צבי 

מנהל לשכת תעסוקה תל אביב". 

באתר החדשות מופיע אייטם על עומסים כבדים בכביש החוף עקב הצעדה למען שחרורו של גלעד שליט, ואני חושב לעצמי שעם גילויי אנושיות כמו המייל שנשלח אלי מראש הפרמידה של קריית הממשלה, אולי אפילו יום אחד רוה"מ יחדול מעבודת המולך וישיב חייל שבוי אחד הביתה.

*וידאו של החו"מ רוכב:

** וידאו של נגן המפוחית למרגלות קריית הממשלה:

שוב רציתי להוסיף תמונה,

שוב המערכת לא שיתפה פעולה.